מי אמר שעלינו לקבל את נושא הנפרדות בינינו, את הניכור, השסעים והאפליה- כמציאות ברת קיימא?
מי אמר, ששינוי חיובי אינו תלוי בנו ובאחריותנו? זכותנו וחובתנו לשנות את המציאות הזאת, שתלויה בנו, באחריותנו ובהובלתנו. הבה נשלב ידיים ונעשה מעשה!
כך סיכמו בעירית ראשל"צ, באגף הקהילה בראשו ר' מינהל הקהילה, איריס ארונין, חני צביון, מנהלת אגף שרות לתושב ותכניות מיוחדות וצהיי יסני מנהלת שירות לתושב שכונת רמבם.
"אנחנו רוצות", הן אמרו- "בעיקר בעת המורכבת הזאת, לכידות, פתיחת הלב וקירוב לבבות בין חלקי האוכלוסיה השונים של החברה והקהילה."
אגף הקהילה מאפשר ודוחף לשיתופי פעולה, וכך- נוצר הקשר המבורך עם עמותת המתנדבים המנוסה בשטח האחדות ושיתופי הפעולה, עמותת טוב יחד (ע"ר).
נשים מהחברה האתיופית בראשל"צ וחברות נוספות מהמרכז, התכנסנו יחד בראשל"צ, ישבנו במעגל והתחלנו מהקשבה, התוודעות,הכרות ראשונית.. ממבט עין מבויש, חיוך נבוך ושיח מהסס, עד להפעלות משותפות, החלפת דעות ורצונות להמשך.
החלו ניצנים ראשונים של תחושת שייכות ,כנות, בניית אמון ראשוני ואפילו חום שבא מהלב והנשמה.
הרי כולנו יחידים ומיוחדים, אבל הרי בעצם, כולנו רשת שבאה ממקור אחד. הגענו למפגש עם סימני שאלה מרובים, ויצאנו בתחושה שאנחנו יכולות, ומגיע לנו ליצור מציאות חדשה, כזאת של חיים, שטוב יחד לחיות אותם.
נוצרה מוטיבציה להמשיך בקשר סדיר, לבנות יחד משהו שמאגד את כולנו לכדי עשייה משותפת, שעטופה בהכרת התרבויות והרקע השונה, ליצירת ערבות הדדית, ושינוי התודעה והתנהלות. והפעם- ביחד! כקבוצה, כקהילה!
כולנו חווים את העם הזה, הזקוק לאור גדול של אחדות וחיבורים בינינו.
וזה נכון שיתחיל בקטן בפינות שונות – כמו זו.
יצאנו כולנו עם טעם של "עוד": עוד מפגשים, עוד רעיונות, עוד התנדבות, ובעצם- אנו מקוות לסלול את הדרך ליצירת משפחה אחת גדולה. ואולי (אנו תקווה) לתת עוד בסיס צנוע בפאזל הזה, ליצירת עם אחד, שטוב לו יחד …
איך ציוו את העם שלנו? והיינו כאיש אחד בלב אחד.
