"כמה אפשר?!"… נישאה בחלל השאלה הנוקבת של חברתנו… במפגש העצמה נשית יהודיות וערביות היום בג׳לג׳וליה. כמה אפשר לשאת? גם לנו מגיעה תשומת לב ואהבה. ואכן, היתה שם נתינה של הקשבה, הזדהות, אכפתיות ואהבה.
כמה אפשר להכיל, את ההרגלים הישנים של החברה- של הקיטלוג של חלקנו, רק מהיותנו נשים. ישבו נשים, שיש נגדן דעות קדומות, שפיטה, והדרה לפעמים, תקרות זכוכית, אלימות ואפליה.
היו גם נשים עצמתיות להפליא, פורצות דרך, המאמינות בעצמן, שמבקשות להוכיח לעצמן, כי הן אוהבות את עצמן מספיק כדי לאהוב אחרים ולעשות גם שינוי.
הנשים החזקות האלה, כמה עשרות, דיברו בפתיחות לב, דיברו על הכאב, על הפחד, על העובדה שהן מרגישות שאסור יותר לבכות. אבל היום אנו יודעות, שאנחנו חזקות, כי רק נשים יכולות ללדת ילדים, ולהלחם את מלחמות הקיום והחיים ולעסוק במספר גדול של נושאים בו זמנית.
דיברנו על מעמד האשה ומשמעותו, ובהדרכתה של ירדנה חכמי, מנכ"לית תאטרון הבמה, הגענו למקומות שונים דרך הפעלות ייחודיות.
הבענו בפתיחות את הרגש, האמת והרצונות שלנו. לובנה, המארחת היקרה מג'לג'וליה, המובילה שם את פרויקט "אשת חייל", הביאה להתכנסות נשים העוברות תהליכים מעצימים, שיעזרו להן בתעסוקה משמעותית. אחלס, דוגמא לפורצת דרך, מנהיגת נשים- יזמה את המפגש הנהדר הזה.
וכולנו, נשים שונות לכאורה, עשינו פשוט טוב יחד, והתחברנו. מהלב.
אם חשבנו שיצוצו הבדלים מהותיים באמירות ובהתיחסות…התבדינו. מתחת לכל הכיסויים, הבגדים, הצעיפים והתרבויות, התגלינו כנשים- כל כך דומות, ועם כל הואריאציות- הרי שכולנו הרגשנו כאחד. כולנו מבקשות שינוי וצמיחה. אנו נמשיך במציאת פעילויות משותפות לקבוצה והרחבת היריעה.
כוחנו באחדותנו. היה לנו טוב יחד.
