רלי הדליקה נר לזכר הוריה. דור שני לשואה: אמה, שרדה פיזית אך התמוטטה נפשית, נשארה פגועה עמוק, והתעוורה אחרי הזוועות שחוותה כילדה.
שושי- עד גיל 60 לא הוציאה מפיה את המילה "אמא"…. כי היתה במשפחות אומנות, כשאמה, שורדת שואה, אושפזה כשהיתה בת שנתיים בבי"ח לחולי נפש – והיא לא ידעה.
"לא עשינו תיקון" הן אומרות, "אנחנו עם רגשי אשם איומים: "לא הבנו, לא ידענו, לא קיבלנו"…
על אחת, לא ידעו שיש לה אמא בחיים, על השנייה דיברו כעל "הבת של המשוגעת".
דור שני, טראומות ופצעי נשמה עמוקים…בושה אינסופית.
השמיים אולי לא שמעו את זעקת האמהות ובנותיהן אז, אבל לבטח נפתחו כדי לקבל את הסליחה והתיקון שהן מנסות לעשות בנשמתן ובשיתוף האחרים מסביבן כיום.
בל נחטא לשורדים ולמתים לעולם בשפיטה ובאמירות כמו "כצאן לטבח"….שהרי לא היינו, לא חווינו ולא הבנו את המשמעות של להיות יהודי שנוא, מעונה, מפוחד בין מי שינק משחר ילדותם את השנאה הנפשעת בארצות ניכר ובתורת הגזע הנחות.
רק באחדות העם, ובידיעה שיש דורות חדשים פורחים ובית משלנו, נוכל להמתיק ולו במעט את רוע הגזירה, את עצמת הרוע ואת ההפרדה האיומה. יהי זכר הנשמות המיוסרות, אלו שנספו ואלו שנשארו כאודים עשנים, בליבנו לעד. לא עוד נחזור למקום החשוך. נדליק את האור שמחבר בינינו כולנו, כחלק מהבריאה והזמן החדש.
נגיעות של קשר
פגישה עם נציגי Jerusalem University
Jerusalem University הוא ארגון שפועל בנושא הסברה ישראלית, בעיקר מול