יום השואה – הרהורים

דגם אכזרי, בלתי נתפס ובלתי אנושי של שנאת אדם: שנאת יהודים, שנאת אנשים מוגבלים, שנאת כל השונים, שנאת מי שאינו חושב כמוני, אינו מאמין כמוני, אינו חי כמוני, אינו אני בעצם… סמל האגוצנטריות, האדנות, ההפרדה, הפערים ואטימת הלב.
אם חשבנו לתומנו, שטלטלה עולמית כה עזה, תשנה את התפיסה ואת ההתנהלות- נראה כי טעינו.
האנושות רק עלתה ברמת האגו, השליטה, השיעבוד, החומרנות, הניראות, הצורך לקבל, הניכור, שנאת זרים וההקצנה בכל תחום. נדמה שהגענו לקו אדום… וכפסע עמד בינינו לבין מלחמת עולם שלישית.
והנה התעורר ה"כתר" (המלכות/ הקורונה),  וציווה- די! עד כאן!
והעולם נתן ברקס ונעצר מלכת. וכל זה, מדבר בלתי נראה, שקוף, שמוביל אותנו לחובת ההתכנסות פנימה, החוצה, פנימה וחוזר חלילה.
מסתבר, שהגיע הזמן לעשות פסח בנשמה וגם בבתים. הגיע הזמן לפסוח על הקנאה, השפיטה, הרהב. אלא מה? זה קשה ביותר לצאת מאזור הנוחות .לכן, התחלנו לצעוד בדרכים עקלקלות, והמהמורות -רבות.
זו כנראה הדרך שלנו, שמחייבת להבשיל, כדי לעבור משואה- לתקומה בכל המובנים.
התקומה האולטימטיבית מבקשת לחבר ולאחד בינינו, כדי שאיכות החיים שלנו תדבר על עידן חדש שבו טוב לנו לחיות יחד.
בתקופה זו נופלים אסימונים, צפים רגשות. אנו מבקשים אתכם לשתף אותנו  בהתבוננות שלכם ,בלמידה שלכם, בשיח שבלבכם ובהצעותיכם לגבי איך ניתן לקדם את האחדות, הערבות ההדדית ושיתופי הפעולה בין כולנו.
שיהיו לעם ישראל ימים טובים ומוארים, ימים של לב פתוח ואנושיות חמה.

בואו לגלות עוד