חווה אמנו היא מושג תנ"כי שמסביר שאנחנו כנשמות בגוף חומר הגענו לכאן כדי לחוות חוויות מסוגים שונים, שבתוכם משולבים ערכי הפרדה וערכי אחדות. מצד אחד כאב, מצד שני שמחה. מצד אחד סבל ומצד שני סיפוק. כבני אדם שקיבלנו את הזכות להגיע, אנחנו נתקלים הרבה מאד במצב שהוא לא מעט אבסורדי, למרות שכולנו שייכים לאותה שכינה, לאותה מהות, לאותו אחד, מוצאים אנו את עצמנו כל היום במאבקים, בויכוחים: זה שלי וזה שלך. הוא גבוה, אני נמוך. זה חזק וזה חלש. עשיר, עני. לאום כזה לאום אחר. דת כזו ודת אחרת. גם אם נלך למשקל הדתי, כל הדתות מאמינות במשהו, וגם אלה שאינם דתיים מאמינים במשהו.
מאת: לוני הרציקוביץ'
האהבה של כולנו צריכה להתחיל מבפנים. כאשר אנחנו מתחילים לאהוב את עצמנו, כך גם אנחנו מתקרבים לסביבה, כל מה שחי קיים ונושם סביבנו, אם זה חי דומם או צומח, לכולם יש אותם רסיסי יקום שלשמם הגענו לכאן לחוות חוויות.
יש לי ידידה מופלאה בשם אירית עצמון שלקחה על עצמה משימה, וקראה למשימה הזו להיות ביחד. ה"להיות ביחד" הזה לא אומר שכולם פתאם נהיה חברים… אבל התובנה שאנחנו צריכים לאהוב את עצמנו בליבנו ושהאהבה שלנו תדבק באחר, היא זו שתוביל אותנו למצב שהחיכוכים ירדו. שהמריבות הטיפשיות שאין להן שום בסיס ייעלמו. או לפחות המינון שלהם ירד באופן דרסטי. הרי זה פה עניין של משקל. אם המשקל של הטוב, של החיובי, של האוהב, המשקל של המאוחד, הוא זה שיהיה במינון הגבוה ביותר, הרי שהחיים משתפרים ללא הכר.
כולנו קיבלנו מתת אל בהגיענו לכאן, וכל אחד קיבל את המאה אחוז שהוא צריך כדי לבחור נכון. הכל צפוי והרשות נתונה. כל מה שאנחנו צריכים זה מאד לאהוב את מה שקיבלנו ולעשות איתו את המירב. אותם אנשים יקרים שהתגייסו למטרה הזו של לעשות ביחד, הרי הם מרימים כפפה שניתנה להם באיזה דחף חזק מאד למצוא את המקומות שמחברים בין כולנו ויתנו לנו תקווה לעתיד, לנו לילדינו לדורות הבאים. אני משוכנע שהילדים של היום, הפתיחות שלהם כל כך יותר גדולה, היכולת שלהם לממש את הפוטנציאל שלהם, להביא אותנו לעידן חדש, לדור אחר, לחשיבה שונה. לטפל בסימפטומים לפני שהם מתרחשים ולמנוע אותם לפני שהם מגיעים. אבל להיות גם חכם מספיק כדי להתמודד עם תופעות מורכבות ואתגרים מסוגים שונים, להתמודד איתם ולהגיע למצב שבו ההרמוניה, האהבה, האחווה והרעות, הידידות והחברות, הבריאות והיצירה יהיו עוגנים שהם לא רק מלל שיוצא מהפה ונסגר לאחר מכן, אלא עוגן, עמוד אש שאותו עם סגולה שאנחנו נמנים על בניו, לקח על עצמו להפיץ בעולם. זה נכון לכל העולם, לא רק ליחיד ולא רק למקום אחד.
אני מברך מקרב לב את כל העוסקים במלאכה הזו. זו מלאכת קודש בימים אלה. אנחנו רואים סביבנו כל מיני מורסות מתפרצות החוצה, ואולי טוב שכך, כי הדרך לפיתרון עוברת דרך המודעות לבעיה. ניתן לכל אחד את הכבוד שלו ואת המקום שלו, אבל בל נכפה ובל נכעס. בל נרדוף אלא נאהב. כולנו יחד.
