דבריו של ילד אחרי מסע לפולין של הנוער העובד:
״כולם אומרים שהם טסים בשביל לראות את הזוועות בעיניים שלהם ולא רק לדעת שזה קרה. אני נסעתי- ולא נשאר שם כמעט דבר, המקומות הכי נוראיים בהיסטוריה האנושית נראים עכשיו ממש ירוקים ויפים.
כולם אומרים שאיפה שהם בכו – היה להם משמעותי. בשביל לבכות אני יכול לראות כמה סרטי שואה.
אז למה בכל זאת צריך לצאת למסע? כדי להבין שאדמת טרבלינקה והאדמה שעליה עשו את המרד הייתה אותה אדמה.
וכדי לשאול שאלות כמו למה קוראים לגרמניה של פעם "גרמניה הנאצית"? כולם היו שם נאצים? מה זה בכלל אומר להיות נאצי? הייתה בחירה להיות לא נאצי תחת שלטונו של היטלר? הייתה בחירה אצל היהודים במחנות והגטאות?
אבל בעיקר כדי לשמוע על אנשים שעשו את ההבדל ומרדו במקומות האלה. שרצו לחיות בכבוד ולמות בכבוד, שהאמינו שחינוך זה המקור של חברה יותר טובה ושמרדו –נגד הנאצים ונגד האדישות.
האנשים האלה- ובניהם אנטק, צביה, חווקה ועוד רבים וטובים אחרים לימדו אותי למרוד גם היום, מרד אחר- מרד בריקבון שנכנס לנו לחברה שלנו, הגזענות והאפליה והשפלת החלש והאלימות והאלכוהוליזם והסכינאות ברחובות.
איך למרוד? בעזרת התנהגות ודוגמא אישית, בהתארגנות ופעילות חינוכית ותרבותית בכל מקום שנדרש, למרוד בעזרת תנועות הנוער, למרוד בכל מקום שרואים רוע.
חיזוק חינוך להומניות וערכי מוסר וצדק גם הם מרד נגד אלכוהוליזם בקרב הנוער ותופעות מחרידות של תקיפת קשישים.
כי אין סוף שבוע שלא שומעים בחדשות על בן-נוער שנדקר בעיר השכנה לנו. אם לא ננסה לתקן את זה למען החברה שלנו ולמען עצמנו, לפחות נעשה את זה למען המורדים של אז, שהאמינו בתקווה שהעולם החדש יהיה אחר בארץ ישראל, החברה תהיה צודקת, מוסרית, טהורה ובה ישמר צלם אדם בכל התנאים ובכל המצבים, וחלמנו על שלום.
בשביל זה נוסעים לפולין ובגלל זה אומרים "נזכור ולא נשכח", כי מעכשיו אני לא אשכח יותר את הגבורה שהייתה לצעירים בגילנו. ובצפירה של יום הזיכרון האחרון לשואה ולגבורה – לא הרכנתי ראש, החזקתי אותו למעלה בהסתכלות לעתיד שלנו כחברה ובהערצה לגבורה, ולא רק צפירה של הרכנת ראש לשואה.
מעכשיו, אני לא אדיש. אני יודע להבדיל בין טוב ורע ולדעת שתמיד יש בחירה, לכולם, בכל מקום״
