הרעיון של טוב יחד הוא מאד חשוב, כי יש תחושה שדווקא בגלל השסעים בחברה כל אחד מנסה להצטרף לאיזה קבוצה ולתרום  למען משהו. יש המון קבוצות שבעד משהו מסוים ואנחנו עוזרים למנף את האנרגיות של כל הקבוצות האלה למשהו יותר גדול.

אני רואה מסביבי המון אנשים שמעורבים בהמון מטרות, ואני אישית מעורב בשני ארגונים, לא גדולים, ואתה תמיד שואל את עצמך האם האנרגיה והמשאבים שאתה מוציא על פעילות למען קבוצה מסוימת זה הניצול הנכון ביותר, והאם משהו לא הולך בדרך לאיבוד, כי המון אנשים עושים דברים משיקים או דומים למה שאתה עושה. ולפעמים חיבור בין ארגונים יכול להוליד שיתופי פעולה שהם יותר גדולים מסך כל הפעולות שכל קבוצה עושה היום בנפרד. זה משהו מאד חשוב שחסר היום בארגונים הקיימים.

כולם נורא אוהבים לדבר על השסעים בחברה הישראלית. אני חושב שרוב האנשים לא חווים שסע בהכרח, פשוט חווים איזשהו חוסר. אני לא חווה שסע מול החברה החרדית. מצד שני, אין לי הרבה חברים חרדים, או חרדים שאני בא איתם במגע יומיומי. אין לי שסע מול ערבים, אבל גם אין לי חברים ערבים ברמה היומיומית. אני חושב שזה נכון לגבי רוב האנשים. את התופעות הקיצוניות אנחנו קוראים בעיתונים. המציאות של רובנו היא לא של שסע, אלא של העדר גשר, העדר קומוניקציה, העדר קשר. וזה דבר  שנורא חשוב שאנחנו ניצור, כי אותן נקודות קצה שאנחנו שומעים עליהן הרבה, נדמה שהן הולכות ומתרבות, נדמה שהן ומעמיקות. ואז נגלה שסע אמיתי גם בחיי היומיום של הכלל הישראלי שאולי לא חווה את זה באותה עוצמה שמשודרת מהתקשורת בזמן האחרון.

המחאה החברתית היתה זרז מדהים להרבה מאד תהליכים שאנחנו נראה  את הפירות שלהם בעוד כמה שנים. קשה להבין מה בדיוק היה שם. לי אין ספק שגם במערכת הפוליטית, וגם במגזר השלישי, גם בארגונים, וגם בקרב המתנדבים נפל איזשהו אסימון. אני חושב שהאסימון החשוב ביותר הוא התחושה של אדם בודד או קבוצה מצומצמת שפעם אולי הרגישו שאין בכוחם להשפיע. היום הם מרגישים שהם יכולים מאד להשפיע וזה השינוי גדול מאד שאני רואה אצל הרבה חברים, שכמאמר הקלישאה, נהגו להתכנס ולהתבכיין בימי שישי בערב, והיום מבינים שאפשר לקחת את האנרגיה הזאת ולתעל אותה בצורה מאד משמעותית. זה השינוי הגדול.

מה שיפה במחאה החברתית שלא מוצה, וזה אולי משהו שצריך לבדוק עוד, זה יצירת הקואליציות החדשות. כי גם כשהארגונים שיתפו פעולה בעבר, היו קואליציות קבועות כאלה. אפשר היה לדעת לאיזה גוף אתה משתייך, וכנראה לאיזה גוף גם במעגלים יותר רחבים. המחאה יצרה קואליציות בין אנשים ומגזרים וארגונים שלפחות על פני השטח לא פעלו פעם יחד, והתארגנו למשהו יותר גדול. זו אחת הבשורות הכי גדולות של המחאה החברתית. היכולת השכלית לראות בקבוצה אחרת שעד כה היתה שונה בתכלית ממה שאתה עשית, בר שיח ובר פעולה משותפת.

העולם היהודי מתקדם בכיוונים שבשיח הישראלי עדיין לא קיימים בכלל. בעולם היהודי מדברים מזמן על תיקון העולם, על התפקיד של היהודים בעולם במאה העשרים ואחת. אנחנו רחוקים מהשיח הזה שנות דור. יש לנו הרבה מה ללמוד. אותו מודל שאנחנו חשבנו שאנחנו יוצרים פה של חברת מופת, "אור לגויים" , עם יד על הלב – לא באמת יצרנו. הרבה מאד מהפעילות המוסרית וההובלה הערכית שקורית היום בעולם על ידי יהודים, נעשית היום על ידי יהודים בגולה בתפוצות. ונורא חשוב ללמוד מהם, קצת לאמץ את דפוסי החשיבה שלהם.

 איתן שוורץ, אזרח שאיכפת לו (איש תקשורת)