אם יש מושג בן מילה אחת שמתאר נאמנה את התרבות או האתוס של ראשית המאה ה-21 אזי הוא "גלוקליזציה". מן הצד האחד, מושג זה כולל את תופעת הגלובליזציה שניכרת בשווקי כלכלה עולמיים, תאגידי מסחר בינלאומיים, נדידת מהגרי עבודה, תעשיית בידור להמונים, תקשורת דיגיטלית עתירת מידע, רשתות חברתיות באינטרנט ואובססיה לצרכנות, מצליחנות וסלבריטאות.
מאת: נמרוד אלוני
מן הצד האחר כלולה במושג זה תופעת הלוקליזציה שניכרת בהסתגרות ובדלנות ולעתים גם בהתנשאות ובקנאות מצד קבוצות אתניות, דתיות ולאומניות; קבוצות שבמסגרת מגמת הרב-תרבותיות והפוליטי
קה של הזהויות מבקשות ל"התחזק" בייחוד המבדל שלהן – אתני, דתי, לאומי או תרבותי.
לצד האתוס הדומיננטי של "גלוקליזציה", מתפתחת בעשור האחרון תרבות אלטרנטיבית שדוחה הן את ההשתעבדות לחמדנות החומרנית, למצליחנות הכוחנית ולבידוריות השטוחה של הגלובליזציה, והן את האתנוצנטריות המתנשאת, הלאומנות הכוחנית והפונדמנטליזם הדכאני של הגלוקליזציה. מדובר בתרבות אלטרנטיבית שמאפשרת התמודדות נבונה ומוסרית עם נחשולי האופנות והמגמות שמשווקות באגרסיביות על-ידי תאגידים בינלאומיים, כמו גם חריגה מושכלת ושקולה מגבולות הפרובינציאליות השבטית והמתנשאת. עמדה שדוחה את מגמת האנוכיות, זו האגואיסטית של היחיד וזו האתנוצנטרית של הקבוצה, ומקדמת אידיאולוגיה חברתית בעלת שלוש זיקות רעיוניות: קוסמופוליטיות, קיימוּת וקהילתנוּת.
קוסמופוליטיות משמעה המילולי הוא אזרחות העולם, מבטאת השקפת עולם שמעניקה עליונות ערכית למשותף הכלל-אנושי על פני הייחוד השבטי או הקבוצתי (גזע, לאום, דת וכדומה), ורואה במשפחת האדם את מסגרת ההתייחסות המשמעותית ביותר לגיבוש עמדות מוסריות, אינטלקטואליות ותרבותיות.
עמדה זו אינה שוללת תרבויות פרטיקלוריות וזהויות קהילתיות, אך היא מכירה באופי האקראי והחלקי של מערכות הדת והתרבות, מבקרת כל התנשאות של קבוצה אחת על האחרות בשם "הדת הקדושה", "העם הנבחר" או "האמת המוחלטת", והיא קוראת לכול לאמץ גישה פלורליסטית, לחרוג מגבולות "שטיפת המוח" המקומית, ולהיפתח הן לשונות הבין-תרבותית והן להישגים המשותפים לכלל המין האנושי. בהקשר זה, החשיבה הרציונלית-ביקורתית, הדעת המדעית והטכנולוגית, המוסר ההומניסטי, זכויות האדם והמשטר הדמוקרטי, הפלורליזם הבין-אישי והפתיחות הרב-תרבותית – כל אלה נחשבים להישגים כלל אנושיים ובסיס משותף לאזרחות העולם.
קיימוּת היא השקפה חברתית-סביבתית בדבר היכולת לחיות עם אחרים ולא על חשבון אחרים. זו גישה שמבקשת לקיים בהווה ולשמר עבור הדורות הבאים את החיוניות והברכה שבסביבה הטבעית ושבחברת רווחה דמוקרטית, הוגנת ומתוקנת. המחויבות לקיימות מאפשרת השלמה הדדית של בין הרגישות הרומנטית, המבקשת להתחבר אל הטבע ולגלות את ערכם של הדברים המקיימים אותנו, לבין הראייה המפוקחת והרציונלית המבקשת לנהוג בתבונה עם הסביבה האנושית והטבעית כדי להבטיח לכול איכות חיים, שפע משאבי טבע, וחברה הומנית והוגנת.
מטרת העל של גישת הקיימות היא להבטיח לטווח הארוך ולדורות הבאים את הקיום התקין והנאות של משאבי הטבע (דוגמת מים, אוויר, קרקע והמגוון הביולוגי) ושל השירותים החברתיים (דוגמת חינוך, בריאות, רווחה, דמוקרטיה ושוויון בפני החוק). זו החתירה לטיפוח אדם אוטונומי, משכיל, רגיש וביקורתי, שמגלה מעורבות איכפתית, אחראית ומידתית במערכות הטבע והחברה. הכול כדי שתרבות הצריכה, האגוצנטריות הנהנתנית, הפוליטיקה הכוחנית, והמירוץ של הפיתוח הכלכלי והטכנולוגי לא יביאו לקריסת מערכות החברה והסביבה ולנזקים חמורים לאדם ולטבע.
בקהילתנוּת אני מתכוון להשקפה ערכית ולדרך חיים, ששוללת את גילויי האינדיבידואליזם הקיצוני, האנוכיות האגוצנטרית והאובססיה להצלחה אישית והגשמה עצמית. גישה זו מבקשת להעמיד כאלטרנטיבה תרבות קהילתית של איכפתיות וערבות הדדית, סולידריות וצדק חברתי, מעורבות פעילה ואחראית לטובת הציבור, וקידום מנגנונים של דמוקרטיה השתתפותית. במישור הבין-אישי, הקהילתנות רואה בשלילה את האטומיזם האינדיבידואליסטי של ניכור בין-אישי, אדישות חברתית ואטימות כלפי הזולת, ומציעה במקום זאת מרחב של דאגה הדדית והשתתפות במעגלים רבים של שיח, השפעה ויצירה. במישור החברתי, המחויבות היא למדינת רווחה שדוחה את מגמות הדרוויניזם החברתי, לא משאירה את החלשים מאחור ולא מאפשרת לאחוז מזערי של האוכלוסייה להחזיק בחלק הארי של ההון הציבורי, אלא לוקחת אחריות להבטיח לכול תנאים נאותים לחיים של ביטחון קיומי, התפתחות אישית, והשתתפות במעגלי החברה, התרבות והמשטר.
בראשית העשור השני של המאה ה-21 יש בנמצא תרבות אלטרנטיבית. היא ניצבת על יסודות הקוסמופוליטיות, הקיימות והקהילתנות, ומקופלת בה הבטחה גדולה לעתיד – להתנהלות שקולה ושפויה שמבקשת להחליף את מגמות האנוכיות, האתנוצנטריות, הכוחנות והחמדנות באחריות אכפתית, מושכלת, רגישה והוגנת כלפי האדם והטבע.
פרופ' נמרוד אלוני הוא ראש "המכון לחינוך מתקדם" ומחזיק "קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי" במכללת סמינר הקיבוצים.
המאמר לקוח מתוך אתר ynet
